בתהליך הספיגה של הנחושת הנחושת נקשרת לאלבומין ואחכ נשלחת לכבד. ההפרשה של נחושת בשתן מאד קטנה.
תפקידי נחושת:
1. נחושת מעורבת בפעילות של הרבה מאד אינזימים: קופרואנזימים = אנזימים שמכילים נחושת. לדוגמה: אנזים האוקדיאזה של הציטוכרום מכיל נחושת ומפעיל ראקציות חמצון חיזור בהן החמצן הוא הקולט האלקטרונים הסופי.
2. פעיל במטבוליזים של ברזל: במצב של חסר נחושת יהיה אנמיה הדומה לאנמיה של חוסר ברזל. תאי התרסריון לא מסוגלים להעביר את הברזל שקלטו מהמזון אל הדם. הצירולופלאסמין כנראה מחמצן את הברזל הדו ערכי וגורם להעברתו מתאי התרסריון אל הפלסמה.
3. קשור לבניית רקמות חיבור הבונות גם את כלי הדם הגדולים: חסר באנזימים יגרום לבעייה בקולגן ואוסטאופורוזיס. אוסטאופורוזיס יכולה להיגרם מעוד מרכיבים חוץ מסידן כמו אנזימים שיגרמו לבניית ריקמת חיבור תקינה וחסרים במינרלים שונים נוספים.
4. חשוב לתקינות העצם מכיוון שקשור לאנזימים האחראיים לבניית קולגן.
5. מרכיב את האנזימים הבונים את ההורמון אדרנלין.
6. חשוב למערכת החיסון: קשור לבנייה של תאי דם לבנים וניוטרופילים.
7. חשוב לשריר הלב.
8. חשוב לניצול ויטמין C.
9. הופך את חומצת האמינו טירוזין לצורה זמינה ופעילה (פעולה המשפיעה על צבע העור והשיער).
10. מאזן רמות השומנים בדם מסוג כולסטרול, משתק פעילות היסטמין.
11. האנזים סופר אוקסיד מוטאז - קשור לפעילות של האנזים שהוא אנטי אוקסידנט חזק שמכיל בתוכו אבץ, נחושת וסלניום.
השפעת חוסר של נחושת על רקמות החיבור של העורקים הגדולים:
מחסור בנחושת מוביל לחסר באנזים אוקסידאז שמכיל בתוכו נחושת הוא יוצר חומר שנקרא אלסטין. אלסטין עושה את הרקמה גמישה מאד אבל מצד שני חזקה.
העורקים שעומדים בלחץ דם משתנה חייבים להיות גמישים אך חזקים. ברגע שאין נחושת האנזים לא פועל מספיק טוב, ולא נוצר אלסטין בצורה תקינה. האלסטין נעשה פחות גמיש ופחות עומד בלחץ והתוצאה פגיעה מאד גדולה בכלי הדם.
הגורמים לחסר בנחושת:
חסר של נחושת הוא תופעה נדירה אצל אנשים בריאים.
1.חסר זה שכיח בעיקר אצל פגים או אצל תינוקות שמחלימים מתת תזונה חמורה. 2.בנוסף אנשים שמקבלים הזנה תוך ורידית לתקופה ארוכה מועדים לפתח חסר של נחושת. 3.תסמונת מנקס היא הפרעה תורשתית הגורמת לחסר של נחושת. התסמינים כוללים: שיעל מפותל, פגור שכלי, רמה נמוכה של נחושת בדם ואי יכולת לבנות אנזימים הכוללת נחושת.
חסר בנחושת במחלה זו מטופל על ידי תוספי נחושת במשך כמה שבועות אך לרב החולים אינם מגיבים היטב לתוספים אלו כנראה עקב פגיעה בספיגה.
סימני חסר בנחושת:
אנמיה, בצקת, בעיות בצבע עור, דימומים, עצבנות, בעיות פיגמנטציה והתפצלות שיער, אובדן חוש טעם. נחושת, אבץ, כרום וברזל מתחרים באזורי הספיגה ולכן לא רצוי לקחת את כולם ביחד אלא בהפרש של 4 שעות אחד מהשני. רוב הנחושת שאנו מקבלים מגיעה מצנרת הנחושת הנמצאת בבית, כלי בישול, מזון מעובד, סיגריות, גלולות למניעת הריון וזיהום אויר. אך כמובן נחושת ממקורות אלו היא לא תקינה.
בתינוקות: נולדים עם מאגר נחושת. חוסר של נחושת בהריון יכול להשפיע על המאגר של הנחושת בעובר שכן בחלב האם כמעט ואין נחושת והילוד מסתמך על הנחושת בהריון.
מקורות מהמזון לנחושת:
מולאסה, דגנים מלאים, אגוזים, פירות כולל אבוקדו.
רעילות:
מינון העולה על 10 מ"ג יכול לגרם ל: הקאות ושלשולים, כאבי שרירים, דכאון, חוסר שקט ועצבנות, וירידה בכשר המנטלי. אם לוקחים תוסף של נחושת חובה לתת אבץ בהפרש של מספר שעות, אחרת עלולים להופיע נדודי שינה. יש להתייעץ עם נטורופת/ית לפני תחילת שימוש בתוסף.
תסמיני עודף בנחושת:
הקאות, הרס של תאי דם אדומים - אנמיה המוליטית, פגמים במבנה העור.
הגורמים לעודף בנחושת:
* מזון או משקאות חומציים שהיו במגע ממושך עם כלי קיבול של נחושת או במכסים העשויים מנחושת. * במצבים של כוויות מניחים טלאים שהוספגו בתמיסת מלחי נחושת על איזור נרחב של עור כווי. הגוף עלול לספוג את הנחושת בכמות גדולה די הצורך לגרום לנזק לכליות ולעצור את ייצור השתן ולגרום לאנמיה כתוצאה מהרס של תאי הדם האדומים. * מחלת וולסון: היא הפרעה תורשתית הכרוכה בהצטברות של נחושת ברקמות תוך גרימת נזק נרחב. מחלה זו פוגעת ה1 מתוך ה30000 בני אדם אצל האנשים שלוקים בה הכבד אינו מפריש נחושת אל תוך המרה וכתוצאה מכך רמת הנחושת בדם נמוכה אולם לעומת זאת יש היצטברות של נחושת במוח, בכבד ובעיניים.
|