אבץ Zinc או בשמות התרכובות: גליצינט, פיקולינט.
אבץ הוא מינרל שאנשים משתמשים בו רבות. בבתי הטבע מוכרים אותו הרבה ולא בהכרח בידיעה אמיתית למה הוא מיועד, ומה הכמויות המומלצות לטיפול אמיתי ויעיל.
הספיגה של האבץ נעשת בתרסריון במעיים. עודפי האבץ מופרשים עם הצואה בכמות גדולה יותר מאשר בכל דרך אחרת. בשתן אבץ מופרש רק בכמות קטנה.
גורמים המשפיעים על ספיגת האבץ בגוף:
1. חומצה פיטית - נקשרת למלח בלתי מסיס ומונעת את הספיגה של האבץ.
2. נחושת - מתחרה על אתרי קישור במעיים עם אבץ. בנטילה ממושכת של תוספי אבץ יש לקחת גם נחושת.
בהריון העובר לא מקבל הרבה אבץ אך בהנקה הילוד יקבל כמות גבוהה.
תפקידי אבץ:
1. האבץ מהווה קו אנזימים ליותר מ200 אנזימים - חלק מהאנזימים הם קשורים לDNA לכן האבץ מעורב בתהליכי גדילה, התפתחות, בקרה, במיוחד בוויסות הגדילה המינית.
האינזימים של האבץ מעורבים בבניה של הורמונים, לדוגמה: אינסולין. כשיש חסר גדול אבץ תיהיה פגיעה בלבלב ויצירת אינסולין. כמו כן, אבץ נמצא באינזימים המנטרלים רדיקלים חופשיים ולכן נחשב לאנטי אוקסידנט.
2. אבץ הוא חלק ממרכיבי ממברנת התא - אבץ הוא חלק ממרכיבי השיער, הציפורניים והעור. קשור לאברי המין: פרוסטטה, שחלות, אברי מין.
3. חשוב לתפקוד מערכת החיסון.
כמו כן, אבץ חיוני לסנטזת פרוסטגלנדינים, אנטיאוקסידנט המנטרל אתנול (הנצרך מאלכוהול), מונע סרטן, מונע התנוונות רשתית אצל זקנים, מסייע במניעת תופעות הזדקנות וניוון.
חשוב מאד לאנורקסיה. מעודד תאבון.
מסייע ללבלב להפיק אינסולין מייעל את פעולת האינסולין.
מקורות מהמזון לאבץ:
קטניות, פטריות, זרעים, נבטי חיטה, אגוזים, דגנים מלאים.
איך אבץ משפיע על מערכת החיסון?
אבץ דרוש לייצור הורמון שנקרא Tymolin המשפעל את תאי T לימפוציטים (תאים של מערכת החיסון) ובעיקר תאי CD4 ולפעילותם. אבץ משפר את התגובה החיסונית התוך תאית ולכן הוא יעיל למקרים של מחלות ויראליות (כי וירוסים חודרים לתוך התאים).
הקשר בין אבץ לאנורקסיה:
אנורקסיה היא מחלה מרובת גורמים. מחלה שגורמים נפשיים, סביבתיים, מרכיבי אישיות, תזונה, חסרים וכאשר יש שילוב בין הדברים המחלה יכולה לבוא ליידי ביטוי. חסר באבץ גורם לחוסר תאבון והידרדרות של חסר באבץ יכולה לגרום למצב אנורקטי אם לא מאבחנים ומטפלים בזמן.
ישנו פפטיד (חלבון) הנקשר לרצפטורים מיוחדים במרכז התאבון בהיפותלומוס במח ועל ידי כך נוצרת תחושת הרעב.
חוסר באבץ פוגע ברצפטורים הקולטין את ניורופפטיד Y חלבון הנמצא בהיפותלומוס.
חוסר של אבץ יגרום:
1. נשירת שיער.
2. תפקוד מערכת החיסון.
3. בעיות עוריות.
4. בעיות של מערכת העצבים.
5. ציפורניים חלשות.
סימני חסר באבץ :
כתמים לבנים על הצפורניים, התפצלות צפורניים, פריחות בעור, צמיחת שיער איטית ונשירת שיער, בעיות עור כגון יובש ואקנה, איבוד חוש טעם וריח, דכאון, עצבנות, מחלות נפש, בעיות בספירת הזרע, החלמת פצעים איטית.
אוכלוסיה בסיכון לחסר באבץ:
אלכוהליסטים, תזונה לקויה ולא מגוונת, חולי סוכרת, אנשים לאחר ניתוח ומחלות ממושכות, קשישים, מחלות דלקתיות של מערכת העיכול.
מצבים בהם מומלץ לתת אבץ:
מחלות עור, הצרות כלי דם, יתר לחץ דם, גלולות למניעת הריון, שתיית קפה מרובה, שתיית קולה מרובה, חסר גדול בבדיקות דם, נשירות שיער חמורות, כתמים לבנים על הציפורניים.
רעילות:
נטילת אבץ לזמן בלתי מבוקר יכול לגרום למצב נדיר ההיתבטא בהקאות ושלשולים, חוסר בנחושת, ירידה משמעותית בתגובת מערכת החיסון, ירידה ברמת HDL (כולסטרול הטוב).
תוספת אבץ כהעשרה תיהיה עד 200 מ"ג ביום למשך זמן שלא עולה על חודשיים. התרכובת המומלצת הינה אבץ גליצינט. אין לקחת תוסף אבץ ללא המלצת נטורופת/ית.
